אוסטאופורוזיס היא מחלה נפוצה הפוגעת בחוזק העצם וגורמת לנטייה מוגברת לשברים. לשברים אוסטאופורוטיים השפעה משמעותית על איכות החיים, על התפקוד היומיומי, על תחלואה ואף תמותה. השברים העיקריים הם שברים של חוליות עמוד השדרה, שברי צוואר ירך, אבל גם שברי אמה, כתף, אגן, צלעות ולמעשה כל שבר שמתרחש כתוצאה מטראומה קלה.
האם ניתן למנוע אוסטאופורוזיס ושברים אוסטאופורוטיים?
ד"ר ונסה רואש: "פעילות גופנית, הימנעות מעישון וצריכה מספקת של ויטמין D וסידן יכולים להפחית את הסיכון לאוסטאופורוזיס. בנוסף, חשוב לבצע בדיקות סקר ולאבחן אוסטאופורוזיס כדי למנוע שברים. סל הבריאות כולל בדיקות סקר לנשים וגברים מעל גיל 60 לגילוי אוסטאופורוזיס. במידה שיש גורמי סיכון כדוגמת רקע משפחתי, שברים קודמים, צריכת אלכוהול וטבק, שימוש כרוני בסטרואידים ו/או מחלות דלקתיות ומנופאוזה מוקדמת, מומלץ אף על בדיקת סקר בגיל צעיר יותר, מגיל 50 ואילך. בדיקת הסקר היא בדיקת צפיפות עצם, בדיקה קצרה, לא פולשנית ולא כואבת, עם קרינה מינימלית".
האם לדעתך יש מודעות מספקת לבדיקות סקר?
"לפני כעשור הוטמעה התראה לביצוע בדיקת סקר לצפיפות העצם בשירותי בריאות מכבי. במחקר נמצא שההיענות של נשים היתה טובה ועמדה על 80%. עם זאת, עדיין יש מקום לשיפור במיוחד בקרב גברים בהם ההיענות היתה נמוכה מאוד. בקרב רופאים אונקולוגים וראומטולוגים מומחים יש מודעות טובה לבדיקות הסקר אך חשוב שכל רופא שמטפל בחולים עם גורמי סיכון לאוסטאופורוזיס יפנה לבדיקת הסקר".
האם יש מטופלים בסיכון גבוה מאוד לשברים?
"בהחלט. כיום יש ניסיון לסווג את החולים לכאלה עם סיכון גבוה וגבוה מאוד לשברים על מנת לתת להם את הטיפול היעיל ביותר. קיימות מספר הגדרות לחולים בסיכון גבוה מאוד כתלות בקווים המנחים בהם משתמשים אך מה שמשותף לכולם הוא קיום של שברים רצנטיים, שברים מרובים או ציון T-Score של מינוס 3/3.5 בצפיפות העצם. בנוסף, ניתן להשתמש במדד ייעודי המכונה FRAX על מנת להעריך את הסיכון לשבר בעשר השנים הבאות".
מהי הגישה הטיפולית בחולים עם סיכון גבוה מאוד?
"נכון להיום ניתן לסווג את הטיפולים לשני סוגים עיקריים: טיפולים המפחיתים ספיגת עצם וטיפולים המעודדים בניית עצם (טיפולים אנאבוליים). הטיפולים בוני העצם הם פוטנטיים יותר. ככלל, הם מפחיתים את הסיכון לשברים יותר מאשר הטיפולים מונעי הספיגה ועושים זאת מהר יותר. לפיכך, הפרדיגמה הטיפולית השתנתה ובחולים בסיכון גבוה מאוד אנו מעוניינים להתחיל טיפול שמעודד בניית עצם".
אילו טיפולים אנאבוליים קיימים כיום?
"כיום זמינים בישראל שני טיפולים אנאבוליים מאושרים לשימוש. טריפרטייד - אנאלוג של הורמון ה-PTH, ורומוסוזומאב (אבניטי) - נוגדן חד שבטי הפועל כנגד סקלורסטין. סקלורסטין מופרש על ידי תא האוסטאוציט והינו רגולטור שלילי של בניית עצם. סקלרוסטין מעכב את ה-Wnt signaling ומעכב בניית עצם דרך השפעתו על התפתחות ותפקוד תא האוסטאובלסט. רומסוזומאב מובילה לעידוד בניית עצם ולעיכוב ספיגת עצם בו זמנית וליצירת עצם חדשה. איבנטי היא התרופה הפוטנטית מבין שתיהן".
על אילו מחקרים מתבססת היעילות של רומוסוזמאב?
"היעילות של רומוסוזומאב נבדקה הן מול תרופות סטנדרטיות המונעות ספיגות עצם והן מול טריפרטייד. במחקר ה-ARCH בהשתתפות 4,093 נשים פוסט מנופאוזליות עם אוסטאופורוזיס ושברים קודמים, הן חולקו באופן אקראי וסמוי לשתי קבוצות: רומוזסומאב או אלנדרונט לתקופה של 12 חודשים ולאחר מכן טיפול באלנדרונט לכל המשתתפות ל-24 חודשים נוספים. התוצאות אחרי 24 חודשי טיפול היו לטובת קבוצת הרומוסוזומאב עם הפחתת שברים משמעותית יותר. למעשה, כבר אחרי 12 חודשי טיפול הודגמה הפחתה מובהקת בסיכון לשברים בעמוד השדרה, בשברים קליניים והן בשברים מאג'וריים מחוץ לעמוד השדרה. ממצאי מחקר זה חיזקו את שינוי הקונספקט כי בחולים קשים כדאי להתחיל טיפול מוקדם עם תרופה אנאבולית.
"אנליזת פוסט-הוק של מחקר ה-FRAME בחנה את היעילות של רומוסוזומאב בטיפול בנשים לאחר גיל המעבר עם אוסטאופורוזיס, אשר לא חוו שבר קודם אך עומדות בקריטריונים של סיכון גבוה מאוד לשבר לפי הנחיות האיגוד האמריקאי לאנדוקרינולוגיה קלינית (AACE). מתוך כלל המשתתפות במחקר ה-FRAME, 2,825 נשים היו בסיכון גבוה מאוד לשבר, ללא שבר קודם אך עםT-score נמוך ממינוס 3.0 בעמוד השדרה המותני או בירך ו/או סיכון לשבר לפי FRAX של מעל 30% לשבר אוסטאופורוטי עיקרי או מעל 4.5% לשבר בירך.
"המשתתפות חולקו באקראי לקבלת רומוסוזומאב או פלצבו במשך שנה אחת, ולאחר מכן כולן קיבלו דנוסומאב למשך שנה נוספת. תוצאות המחקר הראו כי הטיפול ברומוסוזומאב הפחית באופן משמעותי את הסיכון לשברים חולייתיים (ירידה של 76% בשנה הראשונה וב־77% בשנה השנייה), לשברים קליניים (60% ו־54% בהתאמה) ולשברים לא חולייתיים (54% ו־46% בהתאמה). בנוסף, נצפתה עלייה משמעותית בצפיפות העצם (BMD) בעמוד השדרה ובירך, אשר היתה גבוהה יותר בקבוצת הרומוסוזומאב לעומת קבוצת הפלצבו, גם לאחר שנת טיפול בדנוסומאב.
"במחקר תצפיתי אשר פורסם בשנת 2025 בכתב העת Bone, נבחנה היעילות היחסית של רומוסוזומאב לעומת טריפרטייד במניעת שברים אוסטאופורוטיים בקרב חולים יפנים בסיכון גבוה. הנתונים נאספו ממאגר רפואי מקומי ביפן וכללו 35,547 מטופלים בני 40 ומעלה עם אוסטאופורוזיס, אשר החלו טיפול חדש באחת משתי התרופות בין השנים 2019–2021.
נמצא כי במהלך השנה הראשונה, שיעור השברים האוסטאופורוטיים המשמעותיים היה נמוך יותר בקבוצת הרומוסוזומאב בהשוואה לקבוצת הטריפרטייד (7.01 לעומת 10.14 מקרים ל-100 שנות אדם), עם הפחתה יחסית של 20% בסיכון (HR: 0.80). רומוסוזומאב נמצא גם יעיל יותר בהפחתת שיעור השברים הכולל לאורך שנתיים (HR: 0.81), בפרט בהפחתת שברים בחוליות לאורך השנה הראשונה והשנייה ושברים בזרוע העליונה (עצם ההומרוס), האמה הדיסטלית וצוואר הירך במהלך השנה הראשונה.
"לסיכום, השימוש ברומוסוזומאב נמצא קשור לשכיחות נמוכה יותר של שברים אוסטאופורוטיים משמעותיים בהשוואה לטריפרטייד, הן לאחר שנה והן לאחר שנתיים של מעקב, בקרב מטופלים בסיכון גבוה עם אוסטאופורוזיס.
"במחקר תצפיתי רטרוספקטיבי שנערך בדנמרק נבחנה היעילות והבטיחות של רומוסוזומאב וטריפרטייד בנשים לאחר גיל המעבר עם אוסטאופורוזיס. במחקר נכללו 315 מטופלות לאחר מנופאוזה. לאחר 12 חודשים רומוסוזומאב הובילה לעלייה משמעותית יותר בהשוואה לטריפרטייד ב-BMD בצוואר הירך (4.8% לעומת 0.2%), ירך כוללת (5.7% לעומת 0.3%) ועמוד שדרה מותני (13.7% לעומת 9.3%). שיעור הפסקת הטיפול היה נמוך יותר בקבוצת רומוסוזומאב, עם פחות תופעות לוואי קרדיווסקולריות".
האם יש סוגיות בטיחות שצריך לתת עליהן את הדעת?
"באופן מפתיע, במחקר ה-ARCH נצפה שיעור גבוה יותר של אירועי MACE (major adverse cardiovascular events) בחולים שטופלו ברומוסוזומאב לעומת אלנדרונט. הפער בין שתי קבוצות הטיפול בהיבט ה-MACE הופיע בשלושת החודשים הראשונים לטיפול והתייצב לאחר מכן, ועל כן לא ברור האם מדובר בממצא אמיתי או מקרי.
"מאז, מחקרים רבים, כולל מחקרים מישראל, הדגימו את היעילות והבטיחות הקרדיווסקולרית של רומוסוזומאב. מחקר רטרוספקטיבי שפורסם בשנת 2025 בחן את הבטיחות הקרדיווסקולרית של רומוסוזומאב בקרב 847 נשים לאחר גיל המעבר שטופלו בתרופה במסגרת שירותי בריאות כללית. התוצא העיקרי היה שיעור אירועים קרדיווסקולריים משמעותיים (MACE) במהלך הטיפול ולאחריו. במחקר נמצא כי שיעור ה-MACE נותר יציב במהלך השנה הראשונה לטיפול, ללא עלייה מובהקת בסיכון, והמקרים שנצפו לאחר שנה יוחסו לקומורבידיות קיימת. לאור הממצאים הראשוניים של מחקר ה-ARCH התרופה לא מומלצת לחולים בשנה לאחר אירוע לבבי או מוחי".
באיזו התוויה רומוסוזומאב נמצאת כיום בסל התרופות?
"התרופה נמצאת היום בסל לחולים בסיכון גבוה לשברים בלבד, כתרופה בקו שני למטופלים שבמהלך טיפולים אחרים (כולל ביספוספונאטים או רלוקסיפן) היתה הדרדרות משמעותית בצפיפות עצם או שהתרחש שבר.
"רומוסוזומאב בקו ראשון מאושרת רק למטופלים שה- T-score שלהם נמוך ממינוס 3.5 עם שני שברים אוסטאופורוטיים בשנתיים האחרונות. כמו כן, התרופה מאושרת בקו ראשון בחולים עם צפיפות עצם נמוכה ( T-score נמוך ממינוס 2.5) אשר עברו שבר אחד לפחות בשנתיים האחרונות ואינם יכולים לקבל טיפול עם טריפרטייד בשל הוריות נגד או אזהרות חמורות".
האם לדעתך יש מקום להרחיב את האינדיקציה לתרופה?
"בהחלט. עם שינוי הפרדיגמה הטיפולית אני סבורה שהתרופה צריכה להיכלל בסל בשלב מוקדם הרבה יותר ובפרט בחולים עם סיכון גבוה מאוד לשברים. יש יתרון בולט בטיפול קו ראשון עם תרופות אנאבוליות ושימוש מוקדם יותר ורב יותר בתכשירים אלה יכול להוביל לשיפור משמעותי ומהיר בצפיפות העצם, להפחתת שברים אוסטאופורוטיים, לשיפור חיי המטופלים ולהפחתת הנטל על מערכת הבריאות".
*הכתבה, בחסות חברת מדיסון וללא מעורבות בתכנים, אינה מהווה תחליף לייעוץ רפואי
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות